על הצפיפות בבתי החולים

בריאות הציבור היא אולי בין הנושאים המדוברים ביותר תחת סדר היום הציבורי. אין מספיק רופאים, אין מספיק אחיות, בתי החולים מלאים עד אפס מקום, המתנה בלתי הגיונית בחדרי המיון, המתנה לניתוחים בבתי החולים הציבוריים – בעיות אלו ועוד מעסיקות את הגופים הציבוריים שאמורים לעסוק בדבר אך הפתרונות אינם קרובים להגיע ומסתבר שגם מדובר בנושאים שאינם פשוטים לטיפול. מערכת בירוקרטית, חוקים, חוסר בתקציב, אנחנו לא באמת יודעים מה הסיבה לבלאגן, אבל התוצאה היא שהציבור לא תמיד מקבל מענה הוגן למצבו הרפואי, בטח שלא מיידי. דברים לוקחים זמן, ניתוחים נדחים על בסיס שעתי והשאלה לאן פנינו צופות ואיך המצב ייראה עוד כמה שנים?.

 

דו״ח של משרד הבריאות מראה על צפיפות בלתי נסבלת בבתי החולים בישראל כאשר הבעיה באה לידי ביטוי באופן בולט יותר בחדרי המיון. בכל חורף מחדש, חדרי בתי החולים מתחילים להתמלא מהר מאוד ובאופן קיצוני.

 

יש מקרים בהם חולים ומטופלים מחכים למיטה שעות על גבי שעות לעתים גם לילה שלם. בשנים האחרונות נמצאה כי ההמתנה בחדרי המיון עומדת על 3 שעות בממוצע, מעל 20% מהחולים ממתינים קרוב ל- 5 שעות בחדר המיון, כאשר 5% ממתינים יותר מ-9 שעות.

 

בתי החולים בהם החולים ממתינים את הזמן הרב ביותר הם הכרמל, הדסה עין כרם, רמב״ם ושערי צדק. מנהלי חדרי המיון מספרים כי לפעמים על הצוות לבצע אלתורים, לשים את החולים במיטות בפרוזדור, מספרים כי התנאים אינם תנאים אידיאליים אבל אין ברירה ולכן מנסים לתת מענה בזמן סביר ועושים ככל שביכולתם לסייע לחולים.

 

מנתונים עולה כי בתי החולים בהם התפוסה הגבוהה ביותר הם קפלן עם מעל 200% תפוסה, שניידר עם 180% תפוסה, תל השומר עם 160% תפוסה ואחריהם מאיר, איכילוב ורמב״ם.

 

הניסיון להוסיף יותר אחיות, יותר רופאים, יותר ציוד לחדרי המיון נכשל בכל שנה מחדש.