הן דווקא לא היו צריכות לחכות לדו״ח של משרד הבריאות בכדי לדעת עד כמה המצב שלהן חמור ובעייתי. מדובר במחסור קיצוני יש לציין שגורם לאחיות העובדות בבתי החולים לעבוד שעות על גבי שעות, מחסור אדיר בשעות שינה, עבודת קודש ממש שנעשית בהתרוצצות סיזיפית כמעט. אז מה עושים עם הנתונים הללו? כיצד משפרים את המצב? איך זה יכול להיות שאחת המשרות החשובות ביותר במגזר הציבורי לא מתוגמלות כפי שצריך? קצת קשה לענות על כל השאלות הללו…
הנתונים מראים כי מספר האחיות בישראל נמוך באופן קיצוני בהשוואה לעולם המערבי. הנתונים מראים כי בישראל יש 4.7 אחיות ל-1000 נפש. במדינות ה- OECD מדובר ב- 9.8 אחיות ל- 1,000 נפש. יותר מכפול. יו״ר ועד האחיות טוען כי ״לא ניתן להמשיך לעבוד עם עומס שכזה״, ״המצוקה גדולה״, חייבים לעשות משהו בנידון. שיא עונת השפעת, עומס במיון, חולים במסדרונות, פגים שנולדים בחדרי הלידה לא תמיד מקבלים את היחס שהם אמורים לקבל רק בשל אותו מחסור רציני באחיות.
כל אחות אחראית בממוצע על 15 מיטות בפנימית נתון מדאיג שלא רק מעיד על חוסר מקצועיות, אלא גם מדובר בפגיעה ממשית בחולים. האחיות עושות כמובן מה שהן יכולות אבל הן לא עומדות בעומס. הטכנולוגיה משתפרת כל הזמן, תקינת כוח האדם לא עודכנה כבר 20 שנה, תוחלת החיים עולה, האוכלוסיה מזדקנת מה שהופך את המחסור למשבר אמיתי במערכת הבריאות הציבורית בישראל. השכר שלהן הוא כבר נושא לכתבה אחרת לגמרי אבל אולי אם היה יותר מתגמל, המצב היה שונה.
אז הן עברו הכשרה ארוכה וקשה, בכל זאת המעמד שלהן לא במצב טוב ויש לא מעט מהן שבוחרות ללכת לעבודה מחוץ לגבולות ישראל. בגלל התנאים, בגלל המעמד, בכלל היחס, בגלל כמות השעות הפחותה יותר וכן גם בכלל הכסף.